מלחמה. סוף : כך הובילו הפסדים היסטוריים בשדה הקרב להשמדה מוחלטת

תקציר:
"אם עולמנו החדש והמופלא נעשה מסוכן יותר בשל הטכנולוגיה המודרנית ההרסנית, הרי הקבועים העתיקים של דינמיקת המלחמה ושל טבע האדם מסבירים היום עוד יותר מבעבר מדוע ומתי עלולות לפרוץ מלחמות של השמדה סופית." תושבי תבאי, העיר שנמצאה בלב התרבות והמיתוס היווני, היו בטוחים שהאתונאים והספרטנים יבואו לעזרתם מפני המלך המוקדוני החדש. קרתגו הכנועה והמכווצת לא העלתה על דעתה שהרומאים יתעקשו למעוך אותה עד הסוף. קונסטנטינופול, בירת האימפריה הרומית המזרחית ומרכז הנצרות האורתודוקסית, החזיקה מעמד אלף שנה וביצוריה היו עמידים בפני כל פלישה. וארנן קורטס, ספרדי שנקלע לסיטואציה, לא חשב שישמיד עם 1,500 לוחמיו את טנוצ'טיטלאן, עיר הענק המפוארת, הגדולה באמריקה כולה. אבל זה קרה. ארבע התרבויות המשגשגות הללו ניתנו במצור, הוחרבו, הושמדו והיו כלא היו. ארבעתם היו יכולות לשרוד באמצעות כניעה משפילה או דיפלומטיה מחוכמת. מדוע התנגדו? מה היו השגיאות האסטרטגיות או המחדלים הפוליטיים המשותפים להן? ומה ניתן ללמוד מאסונותיהן, בהינתן שהשמדה של עיר בירה וכיליון של תרבות אינם הדרך שבה נגמרות רוב המלחמות? בספר "מלחמה. סוף" בוחן ויקטור דייוויס הנסון את ארבעת האירועים הנוראים, מנתח נסיבות ותרחישים, ומפיק לקחים. כיצד דרדרו שמועות סרק את תבאי אל סופה? מה מלמד המקרה של קרתגו על ערכם של הסכמים? מה למדו הביזנטים על הישענות על חברים בעת צרה? האם, לנוכח חורבן האצטקים, טכנולוגיה תנצח תמיד כמות? ויקטור דייוויס הנסון הוא עמית בכיר להיסטוריה צבאית ולימודים קלאסיים במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד, ופרופסור אמריטוס ללימודים קלאסיים באוניברסיטת מדינת קליפורניה. חיבר יותר מעשרים ספרים, בתוכם ניצחון המערב שהופיע בעברית בספריית שיבולת. -- מהכריכה האחורית.

עותקים