אפור ואבוד ומופלא

תקציר:
ניסים קוֹרים// קָרָאתִי על אִשָּׁה שֶׁגִּלְּתָה אֵיךְ לְנַטְרֵל כְּאֵב: היא חוֹבֶשֶׁת אֶת הַמָּקוֹם בְּשִׁלְיָה שֶׁל סוּס. אָמַרְתִּי לךָ, נִסִּים קוֹרִים. רְאֵה, בְּרֵאשִׁית תָּמוּז חֲצָבִים כְּבָר נִצָּבִים עַל רֶכֶס הַכּוּרְכָּר. אַתָּה נִדְרָךְ. מְחַפֵּשׂ בְּאַחַד הַסְּפָרִים שִׁיר נִשְׁכָּח בּוֹ ט. כַּרְמִי מוֹנֶה נִסִּים. עַכְשָׁיו אַתָּה קוֹרֵא בְּפָנַי וְכָךְ, בְּלִי מֵשִׂים, מַדְלִיק לוֹ נֵר נְשָׁמָה. אִם זֶה לֹא נֵס, אָז מַה? "כִּתְבִי אֶת כָּל הָאֱמֶת,// רַק אֶת הָאֱמֶת,// וְשֶׁאֱלֹהִים יַעֲזֹר לָךְ", כותבת סיגל זהבי באחד משירי הספר הזה. אבל עוד קודם שיעזור אלוהים, השירה עצמה היא שעוזרת, גם לומר את האמת וגם להתמודד עמה. אבל כדי שזה יקרה מבקשת זהבי לנקות את השירה מכל התייפייפות, קישוט ומחלצות. "מוּטָב תָּנִיחִי לוֹ, לַשִּׁיר הַזֶּה הַמְּדֻשָּׁן, הַמְּרוֹקָן.// בִּחְיָאָת, תְּני לוֹ לְדַבֵּר כְּמוֹ בֵּן אָדָם", היא כותבת באחד השירים האחרים, ואכן בשפה ישירה, כמעט נטולת מטאפורות, אבל פואטית להפליא היא מצליחה לדבר על חוויות ורגשות מורכבים וטעונים. קשרי משפחה, מוות, דמנציה, חרדות ונשיות. כל אלה עולים מתוך הספר הזה בעוצמה רבה מאוד, וכל זאת מבלי לטעון את השירים בדרמטיות יתר ומבלי להציע נחמה כוזבת לקורא, מלבד נחמת השירה עצמה. (אלי אליהו) -- מאתר ההוצאה.

עותקים